סביבת העבודה משתנה, מתרחבת ותופסת צורה חדשה. מה שהחל כמדריך טלפון ארגוני ניירתי, הפך להיות אחר כך, מדריך טלפון דומה באינטרה-נט הארגוני. השלב הבא הוא אתרי ידע אישיים כתשתית תומכת ידע. מכונת הכתיבה הכדורית עם הטיפקס הופכת כיום להיות סביבה אישית ליצירת תוכן בארגון. האמנם Web 2.0 ארגוני?
אנחנו רואים יותר ויותר את השימוש בבלוגים 'ארגוניים' (Corporate Blogs) אבל באינטרנט. כאשר יש לכך כל מיני מטרות: שיווק, תקשורת עם לקוחות, איתור רעיונות למוצרים חדשים, בחינת מוצרים לפני החדרתם לשוק, ועוד. יש גם מנכ"לים של ארגונים הכותבים בבלוגים מסיבות דומות, גם בארץ וגם בחו"ל.
בעת האחרונה מסתמנת מגמה מאוד מעניינת: מתחילה התעניינות בנושא של אתרי-ידע אישיים ושימוש בהם בתוך הארגונים. מה שהחל כתופעה 'מחוץ' לארגונים, הבלוגים, הולך וחודר לאיטו לתוך ארגון, וראוי להעלות בהקשר לכך כמה נקודות.
אתרים אישיים כתשתית תומכת ידע בארגון כדאי של תיתפס ולא תמוצב כעוד 'שירות ידע', כ Feature טכנולוגי נוסף, או כאופנה חולפת בתהליכי ניהול הידע בארגון. אתר ידע אישי אינו מטרה בפני עצמה או פתרון טכנולוגי אלא עומד בלב תפיסת ניהול הידע הארגוני.
האתגר הניהולי והעסקי עימו מתמודד ארגון בעידן הידע הוא איך לעשות שימוש מושכל בידע הנצבר והידע הנוצר בארגון למימוש הייעוד העסקי של הארגון – מובילות בשוק תחרותי. הידע הזה, הוא המנוע ליצירת ערכים עסקיים חדשים: מוצרים מתקדמים, שיטות עבודה מתקדמות, תפיסות ניהוליות חדשניות.
הידע נמצא במקור אצל עובדי הידע בארגון. הם עוסקים כל העת בכל שלבי מחזור החיים של הידע: לימוד, חקר, איתור, איסוף, גיבוש, הבנייה, תיעוד, שימור, יצירת ידע חדש, הפצה ועוד. כמובן, שלא כל השלבים האלו מתקיימים וגם – לא כל השלבים מתקיימים באופן השלם והמלא, בדרך כלל בגלל סיבות תרבותיות, ו/או תהליכיות ו/או תשתיתיות.
הארגון, בנסותו להתמודד עם אתגרים אלו, משקיע משאבים בהנעת תהליכי למידה ארגונית וניהול ידע ובתמיכה בתהליכים אלו באמצעות תשתיות תומכת ידע (גם תשתיות טכנולוגיות).
ההתמודדות כוללת תמיד סוגיות תחת המינוח 'הטמעה':
איך להניע עובדים ללמוד, לשתף בידע, ליצור ביחד ידע חדש, לצרוך ידע, ללמוד מידע של אחרים – בקיצור 'לקחת אחריות' על הידע שבאחריותם ובתפקידם ולהפוך להיות לא רק לומדים ויצרנים של ידע חדש אלא גם מנהלים של הידע. איך להפוך ידע סמוי לידע גלוי.
לדעתי, הדרך האפקטיבית היא לאפשר לעובדי ידע 'מקום אישי' או 'סביבה אישית' שבה הם יוכלו להציג את הידע שלהם, לפתח אותו, לקיים סביבו דיאלוג, להפנות למקורות רלוונטיים וכו'. כאשר מאפשרים לעובד ידע מקום אישי שכזה, למשל – באתר אישי, הארגון נחשף לידע של מומחים, ב'נוח' ולא ב 'כוח'.
כדי להתחיל בתהליך שכזה באופן מוצלח, צריך להתחבר לעשייה הקיימת כבר בארגון, רק לצעוד עוד Extra mile אחד:
1. הארגון צריך למפות את תחומי הידע שבליבת העיסוק שלו (כאלו שהארגון רואה אותם כראויים להשקעה וכתורמים ישירות לביזנס) – זו אגב, הטקסונומיה הארגונית הרלוונטית. לא 'עץ תיוק המסמכים'.
2. הארגון צריך לאתר את המומחים בכל תחום ליבה שכזה (לפחות מומחה אחד. בד"כ יש אחד כזה, לעתים יש יותר מאחד, אבל זה 'צרות של עשירים', האתגר הוא למצוא את הראשון).
3. הארגון צריך להקצות 'סביבה' אישית לכל מומחה כזה (בעצם – להרחיב את 'סביבת העבודה' של אותו עובד גם לסביבה 'וירטואלית') אשר בה תתהווה צמת-ידע בתחום הליבה
יש סינדרום מוטעה באשר ל 'ידע זה כוח': הכוח של המומחה הוא בכך שהוא חושף מה היוא יודע ולא בכך שהוא שומר את הידע לעצמו. מומחה מייחל שישאלו אותו, שיוועצו בו, שיביאו את הידע שלו למימוש פרקטי. על כן, כאשר מומחה-ידע מקבל 'סביבה' אישית לפתוח הידע שלו – זו ההכרה, ההוקרה והתגמול האפקטיביים ביותר שארגון יכול לתת לעובדים שלו, כך שאין כאן התמודדות עם סוגיות מוטיוציה.
יגאל שלום,
כתבה מצויינת וממש קולעת מבחינת העיתוי – היום נתנה מילי פירי מכרתך סמינר במחלקת שה"ם באוניברסיטה בדיוק על נושא זה.
נראה לי שיש בעיית עריכה בטקסט, נראה לי שיש הכפלה.
היי יואב, תודה.
ראשית, תיקנתי, באמת הטקסט הוכפל משום מה.
לעניין ניהול ידע באוניברסיטאות, שמעתי על כך ממילי הבוקר. אני מבין שהיה מעניין מאוד. הנה קישור לראיון עם Tom Davenport בנושא. אמנם קצת ותיק אבל בהחלט מחדד ומעורר שאלות.
http://www.educause.edu/ir/library/html/cem/cem98/cem9813.html
תודה.
יש סינדרום מוטעה באשר ל 'ידע זה כוח': הכוח של המומחה הוא בכך שהוא חושף מה היוא יודע ולא בכך שהוא שומר את הידע לעצמו."
האם הנחה זו עומדת במבחן המציאות כשמדברים על הפער בין "מומחים-ותיקים" ל"חסרי ניסיון" בארגון. האם מומחים מעוניינים באמת בשיתוף או לחילופין הם מעוניינים לשמר את הידע שצברו אצלם ולא לחלקו לאחרים?
מניסיוני, מי שיודע בהחלט מעוניין לשתף במה שהוא יודע. אחרת, לא יהיה כל ערך לידע שלו, בוודאי לו בעיניו הוא.
המבחן המעשי, כשאלתך, הוא זה:
1. האם הארגון יודע לאתר את המומחים שלו, להכיר בידע שלהם, להוקיר ולאפשר להם ליצור ידע חדש, להפיץ אותו ולפתח אותו, לתגמל אותם בגין הידע שלהם (לאו דווקא תגמול חומרי)
2. האם חסרי הניסיון מעונינים ללמוד? האם הם מעונינים ללמוד מאחרים? האם הם מוכנים ללמוד ממומחים ותיקים?
מניסיוני, בארגונים בהם שני אלה מתקיימים, יש למידה ארגונית, ויש ניהול ידע להלכה ולמעשה.
בעיני, Web 2.0 ארגוני הוא המכנה המשותף המבטא כיום את ההתפכחות של הארגונים מהתפיסה לפיה ניהול הידע הוא טכנולוגיה וכי בעיות היסוד של ארגון הנמצא בשוק תחרותי תיפתרנה על יד פורטל טכנולוגי.
ראוי לשים לב לכך שניהול הידע מחפש כיוון:
ניהול – היה פעם עניין 'קשה', היררכי, סמכותי, ביורוקרטי, קשיח. כיום הוא הופך להיות עניין 'רך': מנהלים עסוקים בחיפוש אחר פתרונות 'רכים' כדי להניע יצירת ידע, שיתוף בידע. כך יכולים להבין את תופעת סיפור-סיפורים כדרך של מנהל לתקשר עם עובדיו בארגון לצורך שתוף בידע ויצירת ידע.
הידע – שהוא תמיד 'רך', זורם, דינמי, מתפתח, מחליף צורה, מתחדש.
על כן, לא ניתן לפרמל, להבנות, לאצור, לכלוא אותו בבסיסי נתונים טכנולוגיים.
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=8785&blogcode=2830972
ליגאל שלום!
אני מאוד שמח להצטרף לאתר שבנית ולגם להגיב על מאמרים.
קודם כל, ההרצאה שלך בבודפשט בארגון ידע הוסיפה המון לי ולחברי בני שלו ואייל דורון.
היה לנו שיחה השבוע במקום העבודה עם המנהל ש ל
הבוס שלנו והוא כעס עלינו שהעלנו את הרעיון של מחשב בכל עמדה, הוא עדין חושב שכל אחד צריך לתרום את חלקו בעבודה ולא להכנס למשימות אחרות כמו העברת מידע הוא התקשרות עצמית להשגת רכיבים או חלפים או פריטים להמשך העבודה העצמית, לצערנו.
יש כנראה איזה חשש בניהול שמעלינו שמה אנחנו במידע שנשיג נשבש את עבודתם או ניעל את תפקידם
כנראה!
על כל פנים האתר מאוד מענין, אשמח לקרוא ולהעביר עידכונים ממידע שיהיה בידי וגם ליצור קשר באתר העולמי.
להשתמע ולהתראות דב.