היום

היום
היום, בסימן טוב ובמזל טוב, הסתיים המחזור הראשון של הקורס הראשון בישראל לבלוגרים.

לפני כמעט שנה
לפני כמעט שנה, לאחר חודשים ארוכים של התנסות אישית בּבְליגה, של עליות ומורדות, חיפוש הנתיב הנכון, הכיוון, השילוב בין המקצועי לאישי, גיבוש התחושות והרעיונות לכלל כתיבה, התגברות על עיצורים, מעצורים, חסמי כתיבה, קיטועים ברצף, ועוד ועוד – קראתי באחד המקומות כי בכל שניה נוצר בלוג חדש בבלוגוספירה. אני חושב שאז עלתה במוחי בפעם הראשונה המחשבה שיש מקום ללמוד וגם ללמֵד את נושא הבלוגים, אלו הפרטיים, וגם אלו הארגוניים, לחלוק את הידע עם המעוניינים בכך. יותר מכך – מניסיוני האישי חשתי והבנתי כי זו סביבה שמגלמת בתוכה פוטנציאל עצום, ללמידה, ליצירת ידע חדש, לשיתוף, לשינוי: של דיעה, של יחיד, של קבוצה, של חברה. אבל, צריך לדעת לעשות זאת נכון. ברור כי אין 'פתרון בית ספר' לכתיבה בבלוגים, אבל, כדאי להבין מה זה, ואיך לעשות זאת כך שיהיה לכך ערך, בעיני הכותב ובעיני הקוראים.

קורס ניהול אתרי-ידע אישיים וארגוניים

דווקא הקלות, הפשטות, המהירות והזמינות של הקמת בלוג לכל דיכפין מסמאת את הבלוגר הפוטנציאלי ומעמעמת את העוצמה הגלומה בו. דווקא הפיתוי של הפשטות 'לדבר אל העולם' ישירות, בלא תיווך מוסדי, עומד לרועץ לעתים כה קרובות, והמטרה מוחטאת ומוחמצת. זה היה הבסיס לתוכנית הראשונית שיצרתי לקורס הראשון בישראל לניהול אתרי-ידע אישיים וארגוניים, או בבלוגית מדוברת: קורס בלוגרים. בתחילה, בינואר 2005, 'יריתי' לאוויר הבלוגי החופשי את הרעיון לקורס זה. את הרשימה קראו כ 750 (!) קוראים, אך ההיענות היתה מזערית (שלושה מתעניינים…). הסקתי מכך כי יש התעניינות רבה בנושא, יש גם פעילות נכבדה בבלוגוספירה העולמית והישראלית, אך זו אינה מתורגמת לרצון ללמידה של הנושא בצורה 'מסודרת'. בתוך בלוגוספרתי אני יושב ועל כן שמעתי מעמיתים (בלוגרים ושאינם בלוגרים) כי 'בלוגים זה לא רציני' (מאלו שאינם בלוגרים) וגם כי 'מה כבר יש ללמוד פה?' (מכמה מעמיתי הבלוגרים).

'זיק בעיניים'
המשכתי לחפש זיק בעיניים. סביבה שתראה ברעיון הזה הזדמנות ואתגר, 'לקפוץ' למיים של תחום חדש, צעיר, פושט כאש ולאחר כיתות רגליים, מצאתי את מרכז ההדרכה לספריות בישראל שהרימו בגאון את הכפפה ונענו לאתגר.נקבעו מועדים לקורס ואני המשכתי לעסוק בפיתוח התכנים של התוכנית השלדית שהצעתי. לאחר מספר חודשים נוספים, די קרוב לפתיחת הקורס, התקשרו ממרכז ההדרכה: "נרשמו 16 משתתפים!", בשרו לי. "ממרכזי מידע בספריות ציבוריות ואקדמיות".

אז מה היה לנו שם?!

הקורס כלל ששה מפגשים שהצטרפו לארבעים שעות בהן למדנו יחד את התופעה, מקורותיה, ההתפתחות של התשתיות הטכנולוגיות, סוגי שימושים. בחנו מקרוב את הבלוגרים, דנו בהתפתחות הכתיבה הבלוגרית, איך מקימים בלוג, איך כותבים בבלוג, ובמחצית המפגש הראשון – לכל משתתף בקורס כבר היה בלוג באחת ממערכות הבלוגים. בהמשך עסקנו בתכנון הבלוג, עריכתו, הטמעת השימוש בו, בלוג כמקור ללמידה ומידע מקצועי, תרגול והדגמות של כלים תומכים לעיון בבלוגים.
לא פסחנו על עקרונות כתיבת מיקרו-תוכן, על אתיקה בכתיבה, דברנו על עיתונאים ובלוגרים. חלק נכבד הוקדש לניהול נכון של בלוג – מה המטרות? מי קהל היעד? מה המדיניות של הכותב כלפי עצמו? כלפי הקוראים? בלוג אישי או מקצועי? שאלת הזהות וההזדהות העסיקה את המשתתפים ודומה כי לא נמצאה לה תשובה אחידה. או אז ניגשנו לתחום של הבלוג כחלק מהרשת הארגונית, הבטנו על רשתות ארגוניות וחברתיות, ובחנו איך ניתן לשלב את הבלוגים בתמיכה בתהליכי הליבה בארגון. פרק מרכזי עסק באיתור מידע בבלוגים, ובתרגומם ליצירת ערכים עסקיים חדשים לארגון. במסגרת זו הצגנו מספר מודלים לבלוגים בארגונים.
והיה לנו גם 'אורח', ניר אופיר, בלוגר בעצמו והעורך הראשי של 'תפוז'. שמענו על בלוגים בכלל, על הבלוג שלו, על סביבת הבלוגים של תפוז ועל מחשבותיו על הבלוגוספירה ותוכניותיו לעתיד. אני מניח שחלק ממה ששמענו על התוכניות לעתיד, יעשיר בוודאי בקרוב את מערכת הבלוגים שבאחריותו, לטובת הכותבים והקוראים. כך קרה ב 'יום העיון הראשון בישראל על בלוגים', בו חשף ניר לראשונה בישראל את ה'בלוגיה', בטרם עלתה לאוויר.

'בלוגים?! זה לילדים שרע להם בחיים…"

בבוקרו של המפגש הראשון, הציגו המשתתפים את העניין שהביא אותם להשתתף בקורס: רובם ציינו כי באו ללמוד 'מה הסיפור של הבלוגים האלה?'. מיעוטם, באו עם אג'נדה מקדמית ברורה – למשל, אחת המשתתפות, ספרנית במכללה מפורסמת בישראל, מעוניינת ליצור דיאלוג עם ציבור הסטודנטים הקוראים במכללה לקידום שתוף הפעולה בין הסגל לבין הסטודנטים ולהשתמש לשם כך בבלוג אישי. והיום, במפגש האחרון, כשסכמנו יחד את המסע, ספרנית מספריה ציבורית בעיר גדולה שיתפה אותנו בהתלבטות שלה לגבי פרויקט של שיתוף ילדים-קוראים בבלוג שהיא מעוניית להקים בספריה בה היא עובדת, כדי להגביר את האהבה לקריאה.
מה שהתחיל בהיכרות מהוססת ובמבט סקפטי של מנהלי ספריות ומרכזי מידע שמקצועם-אומנותם – מידע וידע, אמין, שלם, תקף, מוכח – עם תופעת הבלוגים, הפך במהלך המפגשים שלנו מפסיעה זהירה לצעידה יציבה בנתיבי הבלוגוספירה. כשאנחנו נזכרים בבוקרו של היום הראשון, אנחנו מאוד שמחים על התוצאה. כל המשתתפים הקימו לעצמם בלוגים. חלק ניכר מהם העלו מספר נכבד של רשימות, חלקן קצרות, חלקן ארוכות יותר. כל אחד וסגנונו, כל אחת בקולה הייחודי. הבלוגים של המשתפים עוסקים בכל תחומי העניין: הגיגים אישיים, תחומי הידע המקצועי, סיפורים, הפניות קישורים ועוד. הקישור של הבלוגים לבלוגספירה, ההיכרות עם נושא הרשתות החברתיות, תשתיות השיתוף וה Wiki למיניהם, העשירו מאוד את חוייתם של המשתתפים. חלק מהמשתתפים אף יקדמו הקמת בלוגים אישיים שלהם בתוך הארגונים בהם הם עובדים. אצל חלקם, היוזמה לכך באה מהמנהלים שאפשרו את השתתפותם בקורס.
אבל, 'משפט המחץ' שבכותרת הפסקה הזו הוא זה שעימֵת אותנו מול הצורך בקורס שכזה וגם שיעשע אותנו מאוד: אחייניתה בת ה 13 של אחת המשתתפות, ספרנית ותיקה באחת האוניברסיטאות המובילות בישראל, הגיבה למשמע דברי דודתה על הקורס: "בשביל להקים בלוג צריך ללמוד ששה מפגשים?! אני כבר פתחתי וסגרתי כמה בלוגים…ובכלל – מי שכותב בבלוג זה ילדים שרע להם בחיים….!…".

סוף?! אולי דווקא לא?
הנה כמה קישורים לבלוגים של המשתתפים בקורס: (ו – תנו להם 'צאנס!..)
על קיסמן של ספריות (ישרא)
על Pantaloni Corti (ב Livejournal)

על הספרייה ועוד (Blogger)
על הבלוג הפרטי שלי – לגדל ילדים (תפוז)
על הספריה (תפוז)
על משמעות אחרת (תפוז)

ברוכים הבאים לבלוגוספירה!