(זהירות, עוד פוסט על נאיביות. שלי).
ניב העלה היום רשימה מרתקת העוסקת ב TrackBack.
בתחילה, חשבתי להגיב אצלו, אבל בעצם, כדי להדגים את הרעיון, החלטתי לכתוב כאן, ולשלוח TarckBack לרשימה שלו.
למה? הנה, קראו בהמשך:
היי ניב,
מה שבעצם בונה, יוצר ומעצב את הרשת הם אכן מספר אמצעים (טכנולוגיים) שהשימוש בהם, מבטא (לטעמי) את הטוב.
למה?!
משום שהשימוש בכל אחד מהם או בכולם מביע בעצם היגד אחד: "אני כתבתי משהו, אני מעוניין שתקרא מה שכתבתי, אני אעזור לך לקרוא את זה ואני מזמין אותך גם להמשיך בדיאלוג":
1. תג – אם אתה מחפש משהו ברשת באמצעות הקלדת מילת מפתח במנוע חיפוש, יש סיכוי טוב שאם ציינתי תג ברשימה שלי בבלוג (או בתמונה בפליקר או בסרט ב YouTube או במועדף ב del.icio.us וגו') – תמצא את מה שכתבתי.
2. RSS – אם כללתי RSS באתר שלי, אני בעצם אומר לך: תדע לך שאני רוצה שתקרא את מה שכתבתי, מיד כשזה עולה לרשת. מיד.
3. לינקים – אם כתבתי טקסט וכללתי בו לינקים, עשיתי זאת כדי שתהיה לך הקורא חווייה רחבה יותר: שתלמד יותר, שתעמיק יותר, שתהיה לך תמונה רחבה יותר. התאמצתי בשבילך, ואני רוצה שתדע את זה ותשתמש בזה.
4. Track Back – אני לא כותב "רק לעצמי". אם כללתי ברשימה שלי TrackBack לרשימה שלך, אני בעצם מתנהג בנימוס ברשת: אני מגיב למה שכתבת, אבל אני עושה את זה "בחצר" שלי ולא "מתפרץ" אל או "מתפרע" בחצר שלך. יותר מזה – אני גם מזמין אותך להמשך הדיאלוג. בעיני זו גרסה יותר מעדנת של Talcback (חיובי, לא משמיצני..).
אבל, מעבר לכל, כל אלו, ביחד או לחוד – יוצרים למעשה את הרשת. הם הרשת שמנהלת את הרשת.
ועוד דבר ניב: כדי להשלים את התמונה, אני רושם את הרשימה הזו באתר שלי, עם TrackBack לאתר שלך…