אין מחיר לחופש

בארבעת הימים האחרונים נוכחתי בכך (שוב) מחדש…לא הרחקנו מדי, רק עד כרתים. היה בהחלט מהנה: לא יאומן כמה האי הזה גדול. הספקנו לתייר בעיקר ברצועה הצפונית, ובאתרים המרכזיים. השפה ברחוב היתה בעיקר עברית..ומרבית המלונות פתחו איתנו, הישראלים, את העונה. הברכה השגורה והמקובלת אצל היוונים זה לזה היא Kali Season, "שתהיה עונה טובה", מן עירוב יווני-אנגלי שכזה. בכל מקום בו זיהו אותנו כישראלים (וזה היה בכל מקום, מבלי שפתחנו את פה…) דאגו להזכיר לנו בחיוך מנחם שרק לפני כמה שבועות, הנבחרת הישראלית בכדורגל 'קיבלה בראש' מהיוונים. אפילו בעל הטברנה המקסים שאצלו סעדנו, אמר לי בצאתנו:

"…Next time you should consider which football team you support"

שני יוונים חביבים ליד הקיוסק הטורקי בכיכר קוראנארו, הירקליון, כרתים, פסח תשס"ט

במקביל לביקור בכרתים ובין לבין אתריה, גמעתי וגמאתי בחדווה רבה את הספר 'אין מחיר לחופש' (How to be free) של Tom Hodgkinson. רב מכר נוסף, לאחר 'אלוף בטלות' שפספסתי (פאדיחה…). הספר פורסם בחו"ל ב 2006, ויצא בעברית בתחילת השנה בתרגום מצויין של יניב פרקש, שעשה מלאכה ראויה ביותר בהסבה של כל המינוחים והביטויים משפת המקור – לעברית, באופן שלא יאבד ההקשר והרצף.

הספר מקסים בעיניי: מלמד – ומכיל שפע אזכורים והמלצות לעיון ולקריאה נוספת, ומציג יריעה רחבה, ומאידך מעורר ומעודד מחשבה, מטלטל ולעתים קרובות מוביל אותך באף לסמטה ללא מוצא, ומכריח אותך לבחון לעומק את הנחות היסוד על פיהן אתה חי, בבחינת "הבאת את כל זה על עצמך ועכשיו – תתמודד…". חומר רב למחשבה.

לא מזמן סיימתי לקרוא את Outliers, ספרו (השלישי, המצוין כמו הקודמים: The Tipping Point ו Blink) של Malcolm Gladwell. הספר נושא את כותרת המשנה The Story of Success ובו גלאדוול מספר בכישרון מדהים על העקרונות שעומדים בבסיסן של הצלחות, וגם הוא מנתץ אחת לאחת 'אמיתות' קלאסיות באשר לסיבות המביאות להצלחה. אני ממליץ לכל שוחר הצלחה לקרוא את Outliers (עדיין לא יצא בעברית והבנתי שגם קשה להשיגו בישראל לרכישה), כדי להתחזק בתחושה כי אין תחליף לעבודה קשה ולהתמדה, אך רצוי גם להיוולד בתאריך המתאים, בתקופה המתאימה, במדינה המתאימה, להורים המתאימים, בתרבות המתאימה, ועוד כהנה וכהנה, וכבר נתתי לכם את תמצית התובנות – אבל הסיפור עצמו – וגלאדוול יודע לספר סיפור – מרתק.

ספר נוסף שיצא לאחרונה במהדורה עברית, ממש לפני הפסח הוא 'חם שטוח וצפוף' של Tom Friedman, שפורסם במקור והפך מייד לרב מכר עולמי בשם Hot, Flat and Crowded – Why We Need a Green Revolution: And How It Can Renew America. הספר, המשכו 'של 'העולם הוא שטוח', מתאר תסריט לפיו ארצות הברית של אמריקה צריכה לקחת על עצמה את הובלת הטיפול בהתחממות הגלובאלית, כמזור לכל תחלואיה ודרך לחזרתה להובלת העולם החופשי.

עולם חופשי, מחזיר אותי ל 'אין מחיר לחופש' – מחד, ולתנאים מיטביים לחופש: שקט.

בקיצור, אכן, אין מחיר לחופש. ובעיקר, כזה שאתה מצליח לנטרל בו את הרעש. לכך, לא חייבים לצאת מהבית, אפשר לקרוא את רעש – קווים לדמותה של הפרעה תרבותית, של יעקב בורק (מחבר 'האם שימפנזים חושבים על פרישה?').

וזה מה שאני עושה בדיוק עכשיו, קורא את 'רעש', בשקט.

חג שמח!

פורסם בקטגוריה מנהלים כמספרי סיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

16 תגובות בנושא אין מחיר לחופש

  1. מאת ביילע‏:

    כרתים נשמע מקום שכדאי להגיע אליו.
    נשמע שכרגיל, גם בחופש הספקת הרבה.

  2. מאת עמית‏:

    כמה אני זקוק לאחד כזה. ובהחלט נשמע שהיה לך נחמד ונעים בכרתים.

    רק דבר אחד מצליח להפתיע אותי – איך אנשים ממשיכים ללכת שולל אחרי הסיפורים של גלדוול. מדובר בחלילן מהמלין – לא פחות.
    במיוחד האאוטליירז שלו. אותו ספר שמנסה למכור לך שכל מה שצריך לעשות זה קצת מזל ועוד 10,000 שעות של השקעה האימונים ובעבודה.
    אבל מעבר ליכולת לשזור אנקדוטות בסגנון קולח – הטיעונים שלו לא רציניים.
    ראשית, איפה האנקדוטות ההפוכות, אותם מאות ואלפי אנשים שהשקיעו הרבה יותר מ10000 שעות, ועדיין לא הצליחו.
    הכשל הבסיסי בלוגיקה של גלדוול הוא שהוא בודק רק מצליחנים, ומנסה למצוא מכנה משותף לכולם. זה יפה. אבל צריך גם לבדוק שהמכנה הזה אינו משותף גם לכמות משמעותית (ואולי גדולה הרבה יותר) של סיפורים שלא זכו להגיע לכותרות העיתונים. אז האם זה הכל מזל? גם זה לא נשמע הגיוני.
    הנקודה היא שכדי לספר את סיפורה של ההצלחה צריך למצוא מה מבדיל בינה לבין כשלון – ובשביל זה צריך לבדוק ולספר את סיפוריהם של המון כשלונות. ואל זה גלדוול לא מסתכל. אז הסיפור שלו הוא אולי מעורר השראה, אבל בהחלט לא מבוסס. לי באופן אישי קשה למכור לוקשים כאלה.

    לא קראתי את הספרים האחרים. אני מקווה שהם טובים מזה של גלדוול.

  3. מאת יגאל חמיש‏:

    קראת את הספר של Gladwell?
    ביילע, תודה, זה נכון…

  4. מאת עמית‏:

    ואז רפרפתי עד הסוף.
    למה? מה פספסתי?

  5. מאת יגאל חמיש‏:

    שאתה כועס… 🙂
    אני לא רפרפתי, וגם לא התעצבנתי. קראתי, חשבתי ודווקא נהניתי.
    מה שהתפרסם בעיתונות על הספר הזה היה 'עיתונאי': 10,000 שעות, הביטלס, ביל גייטס וכו'.
    יש עוד כמה דברים בספר הזה, אבל צריך להבין שזה לא מחקר מדעי-אקדמי. גם ספריו הקודמים מצויינים וגם הם אינם מחקר אקדמי.
    אולי מכאן נובע הכעס שלך,
    בכל מקרה, לא התכוונתי שקוראיי יכעסו, ובוודאי לא מרשימה על חופש…
    חג שמח!

  6. מאת פנינה מטס‏:

    הי יגאל
    קראתי בהנאה את מה שכתבת על החופשה ועל הספרים
    אני לא מצליחה לקרא בחופשה
    וחוזרת הביתה עם ערימת הספרים שלקחתי עמי
    פשוט, לא יושבת רגע במנוחה
    כך קרה לי גם בחופשתי בכרתים
    וארבעת הימים ששהיתי באי הבהירו לי שהאי הזה דורש שהות ארוכה יותר
    בטוח שאשוב אליו
    חג שמח
    פנינה

  7. מאת יגאל חמיש‏:

    לגבי כרתים: לא הייתי מודע לגודלו, עד שהגענו לשם. בהחלט לא מיצינו את המקום ויש סיבה טובה לשוב לשם.

  8. מאת עמית‏:

    באמת שלא.
    יצא לי יותר קיצוני וציני ממה שהתכוונתי.
    אני יודע שלא מדובר בספר אקדמי, ומצד שני כן מדובר בספר עיון, ובסופר שמתיימר למצוא הסברים לתופעות.
    הוא כותב מצויין, ומעניין.
    ואפילו כמה רעיונות שלו מוצאים חן בעיני – למשל העובדה שצורת הארגון של החיים שלנו משליכה על מי יצליח ומי פחות.
    ובכל זאת חלק לא קטן מהטיעונים שלו לוקים בחסר ברמה הלוגית, ולכן קשה לי מאד לקבל את הדברים שהוא כותב.
    לא באמת התעצבנתי. פשוט איבדתי עניין באישזהו שלב.
    איכשהו תמיד תגובות ביקורתיות יוצאות לי יותר מדי קיצוניות באינטרנט – אני צריך ללמוד להתבטא.

  9. מאת יגאל חמיש‏:

    אתה בטח מכיר את 'בלוז כנעני' ששר אהוד בנאי על לכתו של מאיר אריאל. יש שם שורה שאומרת כך "זה עולם אלקטרוני…קצת קשה לדבר…".
    אגב, בספר 'אין מחיר לחופש', הודג'קינסון מתייחס בדיוק לכך שהמדיה האלקטרונית מעבירה דברים שלא התכוונו אליהם…ומצד שני – אינה מעבירה מה שיש ברצוננו להעביר…
    חג שמח!

  10. מאת דנה‏:

    מאז שקראתי את האי של סופיה אני מתכננת לנסוע. היית בספינלינגה?

    הספר של פרידמן מטלטל, ומפחיד. הוא פחות קריא מהעולם הוא שטוח, אבל הוא עוסק בנושא חשוב. מה שכן, הוא לא השאיר אותי עם תובנות לגבי מה לעשות. להפך, הוא מייאש ברמה האישית, כי לא משנה כמה נמחזר בקבוקי פלסטיק, עיר אחת שכוחת אל בסין תזהם ביום אחד מה שאנחנו לא נצליח בשנה.

  11. מאת יגאל חמיש‏:

    בהחלט ביקרנו. אם תעייני בקישור לתמונות, יש Set שצלמנו שם. אני לא קראתי את הספר, אבל אני בהחלט מתכוון לכך. אשתי קראה לפני, בזמן ואחרי הביקור, וכשנכנסנו לאי, היא סיפרה שהמציאות מתוארת בספר להפליא.
    לגבי הספרים של פרידמן – המציאות מטלטלת, כמובן. ועדיין יש שם כמה כיווני פעולה – בעיקר לאמריקה.
    חג שמח (ויש לך בלוג מרתק!)

  12. מאת דנה‏:

    תודה רבה, גם לך. והתמונות נהדרות.

  13. מאת הדס אביבי‏:

    מצטרפת להמלצה החמה על הספרים שלו ! ורק מוסיפה שהוא מאוד מאוד אנגלי ומאוד קתולי בתפיסתו,(מהבחינה הרוחנית האמיתית כמובן)
    מומלץ לקרוא בלונדון….!

  14. מאת יגאל חמיש‏:

    זה נכון (על הסופר, על הספר ועל הקריאה…).

  15. פינגבאק: לַשוּק בארץ… | מסע, מסה ומשא - תצפית על ארגונים, ניהול וידע

  16. פינגבאק: מצוינים | מסע, מסה ומשא - תצפית על ארגונים, ניהול וידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *