סיפור על עין ועל ידע

לפני שנים רבות היה לי מכר בארגון בו עבדתי, בן-ציון לוי שמו, עליו השלום, ירושלמי שורשי אסלי. בכל פעם שהייתי פוגש בו, ושואל לשלומו, היה אומר לי כך:

צ'מע סיפור: אדם אחד היה בריא. ככה חי לו שנים רבות בבריאות טובה. יום אחד הלך ברח' יפו, וראה חנות חדשה. בחלון הראווה ראה שלט גדול עליו היה כתוב: "מכונת פלאים – אתה מתחבר למכונה, והיא מוציאה רשימה מדויקת של כל בעיותיך, וכך תוכל לטפל בהם, ולהיות בריא!". והאיש, שראה את השלט הזה, היה בריא! אבל, מתחת לכיתוב הופיעה עוד שורה ובה היה כתוב כך: "בשבוע הראשון – הבדיקה בחינם!". והאיש, כאמור, היה בריא. אבל מה? אמר לעצמו – "בחינם. אז למה שלא נעשה בדיקה במכונה, מה יותר חשוב מלהיות בריא?!".

נכנס האיש לחנות, התחבר למכונה, נערכה לו סדרת בדיקות באופן אוטומטי, ובסופה, האיש, שהיה בריא, קיבלת רשימה עם כל בעיותיו הרפואיות. הסתכל האיש בתדהמה על הרשימה, רץ הביתה, ואמר לאשתו: "ראי, כל החיים חשבתי שאני בריא, ותראי את הרשימה הזו – אני פצצת זמן מתקתקת! אני חייב לטפל בכל אלה…!".

אמר ועשה: עבר ניתוח אחד – יצא בשלום. עבר ניתוח שני – יצא בשלום. בניתוח השלישי, מה לעשות, מת. ואז, האיש שהיה בריא, נקבר ועל מצבתו כתבו כך: כאן שוכב אדם, שהיה בריאה, רצה להיות יותר בריא, ובגלל זה הוא שוכב כאן…"

בימים האחרונים, אני נזכר בסיפור הזה שוב ושוב, והנה מדוע.

רציתי לומר לכם (תוך שאני מַמְרה ומֵפֵר את הוראות הרופאה שלי) מה קרה לי בשבוע האחרון, ולנצל גם הזדמנות זו לשיתוף בידע וללמידה….
ביום חמישי האחרון, בשעות הבוקר, בהיותי ברכב, בדרך לפגישה ובאמצע שיחת טלפון, ללא התראה מוקדמת, שמתי לב שמשהו מפריע לי בראייה בעין שמאל. התחלתי לראות 'חוטים' צפים ומרחפים להם. לכל כיוון שאני מזיז את הראש, הצפים אתי….בתוך זמן קצר, ובהיוועצות טלפונית עם חבר רופא עיניים (מה שחשוב הוא לדעת מי יודע…זוכרים?!), סיכמנו שאגיע לבית החולים, בו אבחנו אצלי היפרדות הזגוגית (לא של המשקפיים, אלא של העין…..).

לא יאומן, אך בהסבר המופיע באתר ה 'כללית' נאמר כי הדבר קשור ל "תהליך טבעי של הזדקנות"(האומנם?! כבר?!). ההסבר, אגב – מדויק: כך בדיוק זה התרחש אצלי. למען האיזון הבינ-שירותי, ההסבר של 'מכבי' מובא כאן.
מבלי ידיעה מוקדמת על עיסוקיי, התברר כי ה 'רשת', מגיעה גם לכאן: בבדיקה מדוקדקת יותר התברר כי במקרה שלי, 'היפרדות הזגוגית', הובילה כבר ל 'קרעים ברשתית' , ועל כן, בעוד אני מתחבט, "חבטה" בי הרופאה במספר מטחי לייזר, חוויה אורקולית כמו הזיקוקין ביום העצמאות, רק בלי הרעש, שאיחו את הקרעים, בצורה מקצועית לעילא. ואז הגיעה הבשורה הקשה באמת: "עליך לישון 'זקוף', לשבת בשקט מספר ימים, ולא לעשות כלום: לא אינטרנט, לא ספרים, מקסימום – סרטים בטלביזיה". יצאתי מהטיפול 'על הרגליים', תוך שאני תוהה כיצד להתמודד עם הוראות הרופאה.

קבענו שאבוא לביקורת, הבוקר (יום א').

הבוקר, בהגיעי לביקורת, שמח וטוב לב על כך שתיכף אני הולך לשוב ליומי כרגיל, הרופאה הייתה שבעת רצון להפליא: So far, So good, אמרה. אני מרוצה. יופי, ועכשיו, אם אתה כבר כאן, בוא נסתכל על העין השנייה…

עוד אני מחפש תירוצים כדי להתחמק, והיא אומרת: יופי! כאן יש כמה קרעים ברשתית, אבל ללא שגרמו קודם להיפרדות הזגוגית! משום מה, היא הייתה מאוד שמחה על הממצא. אני, קצת פחות. ובעוד אני מגלגל בראשי את המשמעויות הנגזרות לגבי השבוע העמוס שלפני, החלה מנת זיקוקים נוספת, מטחים רבים יותר מאשר בפעם הקודמת, במקבץ שונה ומרהיב…הפעם, בעין השנייה…

הפעם – באופן נחרץ יותר מאשר בפעם הקודמת – ותוך שאני מבין שהרופאה כבר זיהתה באיזה טיפוס מדובר כפציינט (וללא קשר לכך שביה"ח שייך ל 'כללית' ואילו אני מבוטח ב 'מכבי'..) – ההוראות היו נוקשות ביותר: "עכשיו אתה הולך הביתה, יושב בשקט, לא עושה כלום: לא ספרים, לא אינטרנט, לא להתרוצץ, וזהו. וביום חמישי, תבוא שוב לביקורת".

אז זה "קיצורו" של הסיפור, "נגזרו" עלי כמה ימי מנוחה. התקשרתי מיד לכל לקוחותיי ו"בישרתי" להם על כך שלא אוכל לקיים את התחייבויותיי לשבוע זה…מה לעשות?!

אה. נזכרתי במשהו חשוב (אולי התובנה המרכזית לגבי ידע, ניסיון נצבר ועוד): הבוקר, כשהגעתי לביקורת, עברתי אצל האחות על מנת שתטפטף לי טיפות להרחבת האישון, פרוצדורה מקדימה לביקור אצל הרופאה. עוד אני נושא את העיניים אל על, וממתין לטפטוף בעין השמאלית, "כלת" הניתוח, והאחות אומרת לי, במבט כזה "של אחיות" – "ומה עם העין השנייה?!"…לא עזרו כל מאמציי וכל תשובה שנתתי לה. היא בשלה: "כשיש אירוע בעין אחת, חביבי, בודקים גם את השנייה!".

חשבתי רגע, ואז אמרתי לה: "את יודעת מה?! אימא שלי ז"ל, בוגרת בית הספר לאחיות בבולגריה, היא הייתה אחות במחלקת עיניים בבי"ח תל השומר מיד לאחר מלחמת העצמאות. מאז, למדתי שלא להתווכח עם אחיות, רק עם רופאים…קדימה, טפטפי חופשי".

וההמשך, כמובן, ידוע…ועכשיו אני שובר את הראש מה לעשות בימים הקרובים…

תחזיקו מעמד, תהיו חזקים, ביחד נעבור את זה…(יש דברים רציניים יותר!)

רק בריאות….

ואם כבר, אז אי אפשר שלא להיזכר במערכון האלמותי בכיכובו של הקומיקאי הענק, שייקה אופיר ז"ל, על ציונה עם העין המקולקלת במרפאתו של ד"ר טיכו בירושלים: