זו לא תערוכה, אלא כמה מלים ומחשבות של צלם חובב ותיק מאוד. אחרי שנים רבות של צילום די ספונטני ללא ידע מסודר, הצטיידתי במצלמה די-מקצועית. לאחר שלמדתי את היסודות, גיליתי כמובן, כמה הרבה אני לא יודע…אני אוהב מאוד לצלם צילום-תיעודי, צילומי-רחוב, סיטואציות ופורטרטים אנושיים, במיוחד אחרי מפגש ושיחה.

לאט לאט נוצר פסיפס אנושי שאותי הוא מרתק מאוד. אני מגדיר את עצמי מאז צלם-לומד ולאוו דווקא אחד שלומד-צילום. אני אוהב מאוד לצלם צלמים ולראות צלמים מקצועיים בעבודתם, בסביבה הטבעית שלהם. לראות כיצד הם ניגשים לסיטואציה, לאובייקט. יש כמה מהם שאני אוהב לראות במיוחד, תקצר היריעה.

בין לבין, אספתי והבאתי כאן כמה דוגמאות מהארץ, והמעולם, השזורות בין המלים שבהמשך, בסדר אקראי ולא מחייב. תיהנו. ותְּסַפרו.

מה זו תמונה (בשבילי) ?!

מביטים באובייקט ממרחק הדובר, כדאי מאוד להקפיד על מיקוד, כדי לא לפספס אף פעם את הרגע המכריע. זהו הרגע בו אתה רואה מול עיניך מבעד לעדשה – הקבועה, או המתכווננת את הסיפור אותו אתה רוצה להעביר בצילום.

כי בעצם, כל עֶצֶם, מַראֶה, אדם, אירוע או דומם, שאתה מתעד במצלמה, אמור להופיע – בדיוק כפי שאתהרואה אותו. לא אף אחד אחר. כלומר, אם נראה לך שיש תנאי תאורה גבוליים, חובה עלייך לקבוע פיצוי חשיפה. רק כך, תוכל להביא את הסיפור ולצקת לסיפור את האישיות שלך, את הדרך שלך, את האופן שבו אתה רואה את הדברים.

בגילך, אתה בוודאי כבר יודע כי החיים אינם רק RGB, כלומר Red, Green, Blue, אלא רצף שלם, ספקטרוםרחב, של אורכי גל, לכל אובייקט, יש את אורך הגל המתאים לו, את דרגת החום המתאימה לו. את האופן שבו הוא מואר בצורה הטובה והמתאימה ביותר. אגב, פעמים רבות בוודאי תחליט שיש גוונים נפלאים גם באפור, בשחור-לבן, אבל האופטימלי ביותר הוא להקפיד על 18%. 

תקפיד תמיד למקם את עצמך כך שתבנה קומפוזיציה מוצלחת וייחודית. לעתים, תבחר בקומפוזיציה מתכנסת, ואז התמונה תקבל משמעות אחרת לגמרי ממה שמקובל. שוב, הכול תלוי בנקודת המבט.

לא חשוב במה אתה מתעניין, פורטרטים, טבע, צילום נוף, צילומי רחוב, העיקר שתמיד תמקם את האובייקט על פי חוק השלישים. למה? כדי להביא את הסיפור, ולאַפְשֵר לצופה לחַווֹת הולכת-עין. החוכמה היא להביא לכך שהצופה ינווט בעצמו על פי התמונה שתציג לו.

היעזר גם בחוק האלכסונים. אם תקפיד על זה, תבין מדוע כדאי תמיד לשבת בפינת השולחן ולא במרכזו, כי מנקודת האלכסון, יש לך את הזווית הטובה ביותר.

זכור תמיד שתמונה טובה, מבט נכון, הוא להביא תמיד מה שחד, מה שבהיר ,מה שצבעוני. ככל שתתקדם בשנים, תרצי לעצור את הזמן. אבל, הקפאת תמונה, יש רק באמצעות המצלמה, לא בחיים עצמם. לכן, חשוב מאוד לתפוס את הרגע, שלא יחמוק. בגילך, וכשאתה צופה קדימה, החיים עד עכשיו נראים כמו רצף שלPanning. כשתתמקצע בזה, תראה שאם ה Panning מוצלח, כל אחת מן התמונות שברצף היא בפוקוס מדויק.

לעתים, זה רק בתמונות כך, ובחיים יש לפעמים טשטוש, חוסר מיקוד, הסטת יד. מה שחשוב, הוא ללחוץ באצבע עד לחצי-מחשף, להחליט עד לאיזה עומק שדה אתה רוצה להגיע, ומה שתבחר, רדוד או עמוק, מה שחשוב הוא לנעול את הפוקוס, ולסחוט עד הסוף.

כדי שההמשך לא יהיה מריחת תמונה, חשוב לזכור שבעצם, אם נביט על החיים, ונזכור שכדי לקבל תמונה אופטימלית, מדובר בשילוב של מּפְתַח הצַמצַם, מהירות התריס, רמת רגישות ה ISO והאיזון הלבן. כן, וגםחשיפה לתאורה מתאימה. זה עוזר.

אחרי הכול, לא הכול בחיים אור גדול, לעתים, יש גם מחשכים…ולפעמים, כשהתמונה שתציג תכיל גםסילואט, זכור שצֵל הרים, אינו ההרים עצמם. זכור שגם אם האובייקט קטן – הוא מכיל חיים שלמים, ומצד שני, גם אובייקטים ענקיים, לעתים אין בהם כלום…

ולבסוף, לטעמי, ואני מאחל שכך יהיה גם אצלך: שתתקרב לאובייקטים שלך כמה שתוכלי, שתביטי להם בעיניים,  שתנהל עימם דיאלוג אמיתי, שתביא בכל פורטרט Catch Light מטורף, שתתפוס את הברק בעיניו של ילד, ותמיד תראה ותַּראה את השמחה שבעיניים.

החיים הם אוסף של תמונות וזיכרונות, ולכן שיהיה רק טוב, בריאות ואושר גדול, בחיים, בתמונות ובזיכרונות.

רק, אל תדאג. יהיה טוב. הנה, תקשיב ל 'בית הבובות'.