סיפור על רשת של אנשים חדשים (?!) – ישנים (?!) ברשת
היום היה יום העיון הראשון בישראל – על בלוגים.
אנשי הרשת יוצאים לעולם (הבלוגים)
למיטב ידיעתי, היום היה יום העיון הראשון בישראל על בלוגים. חנן אומר כי הבלוגר עוסק (קודם כל?) ב 'אני'. ככותב באתר אישי, זה די נכון. האתר – אישי, זווית הראייה והכתיבה – אישית. ואני גם שמח שיכולתי לקחת חלק ביום העיון הראשון בישראל על בלוגים. לפני כתשעה חודשים קבלתי אתגר מעניין – ליצור רשת. אבל ליצור את הרשת עם אנשי הרשת במפגש שלא ברשת. זה מה שקרה היום ביום העיון 'עולם הבלוגים' במסגרת כנס INFO 2005 בשנתו העשרים. וזה הסיפור שלי על הרשת של אנשי הרשת החדשים-ישנים שנפגשו ולא ברשת.
לא בכל יום נפגשים אנשי רשת ולא ברשת. אנשים נפגשים לפעמים. אם הם חברים – לעתים קרובות. אם הם בעלי עניין משותף – לעתים מזומנות, במפגשים מקצועיים, סביב העניין שלהם. גם אנשי רשת נפגשים רבות ולעתים קרובות, אבל בד"כ (רק) ברשת. כשאנשי רשת נפגשים ולא ברשת, כאלו המכירים רק מהרשת וגם כאלו שלא, אז – יש סיפור. כאשר אנשי רשת נפגשים גם עם אנשים 'רגילים', כמו היום, הרשת מתרחבת. הסיפור הופך למרתק. כך יצא שקראנו למפגש: 'עולם הבלוגים', עוד בטרם ידענו כי נצטרך אפילו לחצות את העולם, על הרשת, כדי להגיע אל כל הדוברים.
איך נוצר עולם (של בלוגים)?
ברשת. עוד הרבה בטרם התחלתי לכתוב בעצמי באתר ברשת, מזה שנים רבות אני צופה-משתתף ברשת. בעיקר כקורא, לעתים נדירות כמגיב. בשלב מסוים הצופה הפך לצופה-משתתף. בתחילת הדרך התחלתי לשים לב לאנשי הרשת. זה התחיל באחד האתרים הראשונים אליהם גלשתי לפני למעלה מעשור, המשיך במהלך שנותיי בארגון בו עבדתי תקופה ארוכה, שם הקמתי אתרי אינטרה-נט וגם הֵצצתי לאתרים דומים בארגונים עמיתים, והתעצם מאוד בשנים האחרונות, כשראיתי שכותבים ברשת, מי כותב ועל מה. פגשתי אנשים רבים מאוד, ברשת. בעיקר בקריאה. בשלב מסוים, בתחילת 2004, התחלתי גם אני לכתוב ברשת, בתחילה בתחום המקצועי בו אני עוסק, ובהמשך הדרך (כש 'חטפתי' כבר מספיק מה TalkBackיסטים) התחלתי לכתוב גם בתחומים יותר אישיים, על הבן, על הבת, על האשה, על ארועים מהעבר שחזרו בלבוש אחר. מי היה מאמין שההיסטוריה באמת חוזרת על עצמה? הדבר המרתק הוא החיבור שנוצר כמעט מעצמו בין התחום המקצועי לבין התחום האישי ברשימות שאני מעלה באתר, בקישורים המתלווים אליו. המסעות הארגוניים/מקצועיים השתלבו במסעות האישיים ונוצרה ישות חדשה ובמידה מסוימת גם מציאות חדשה. האתר התחיל לנהל אותי….
כך נוצרה הרשת
לעניין האנשים שפגשתי ברשת במהלך השנים – עם מיעוטם יצרתי קשר – ברשת, ועם מיעוט המיעוט, גם נפגשתי פיזית. חשתי, כי יש רצון של אנשי הרשת להיפגש ולא ברשת. זו הייתה תחושה בלבד, לא ידיעה ברורה. הבנתי כי יש כאן תופעה מעניינת – דומה כי התהליכים החברתיים 'הפכו כיוון'. פעם, אנשים היו מכירים ונפגשים פיזית, ובין לבין, מתכתבים, מטלפנים זה לזה. אח"כ נפגשים שוב. ומה כיום? נפגשים לרוב ברשת ולעתים רחוקות, פיזית.
לכן, כשהתגבש כיוון ליום העיון הזה הכוונה הייתה ליצור מפגש של אנשי הרשת ולא ברשת. כך נעשתה פנייה לכותבי בלוגים, לאנשי הטכנולוגיה, לעיתונאים שהוזמנו להיפגש ו 'לדבר על זה'. היתה היענות טובה, נדיבה, מרשימה. היה רצון לבוא, להיפגש ולדבר. יש להניח שזה גם מה שהביא למפגש עשרות משתתפים שהאזינו ואף לקחו חלק עֵר בשיח שהתפתח ביום העיון. איך אמר אחד הדוברים: 'וואו, פתאום יש יום עיון על בלוגים. משהו טוב קורה".
מי (היה) ברשת? על מה דברו שם? (קטע מרובה קישורים…)
ודברנו. על בלוגים כתופעה, כז'אנר, כפורמט, כסביבה טכנולוגית להפצת תכנים. על הבלוגר ומניעי הכתיבה, מוֹנעי ומְנועי הכתיבה, ועל איכויות כתיבה. בעד ונגד עיתונאים ו/או בלוגרים. על תרבות, עסקים, ארגונים ופוליטיקה. על מהפיכות חברתיות, מזווית אקדמית, אישית, טכנולוגית, ארגונית. על רשתות ידע בארגונים המבוססות על אתרים אישיים של בעלי ידע. על עיתונאים שהגיעו לרשת ועל אנשי רשת שהגיעו לכתוב בעיתונות. מהנדס תוכנה שמניע תהליכים חברתיים בארגון שלו כנגד כל הסיכויים. מהנדס מכונות, שמתעורר בחמש בבוקר מעבר לאוקיינוס ומרצה באמצעות Skype לשומעים בתל אביב של אחר הצהריים, כדי להסביר לנו מרחוק שהכתיבה בבלוג הענק שלו – מזככת. מידען , קיבוצניק עירוני, שמסביר לכולנו בלהט שרב-האתר הפופולארי והמחכים שלו אינו בלוג, ותודו שזה ממש לא רלוונטי, אבל זה דווקא מאוד רלוונטי. שניים, מראשוני הרשת, המביטים על התופעה משני כיוונים נוגדים: האחד מדבר על במה ליצירה מקורית איכותית ובלתי-מְתוּוֶכֶת הנאבקת על מקומה, ומנגד, השני מביא מבט מפוכח על תופעת הבלוגים כמציאות ארגונית/עסקית של תאגידים גלובליים אשר רואים אותנו הצרכנים כשחקנים על הבמה שלהם. עיתונאי טכנולוגיה ה 'נמצא' בכמה ערוצי מדיה המציג ראייה ביקורתית על העיתונות, על הבלוגים וגם, ביושר רב, על עצמו, בין העולמות האלו. ואחריו, איש אבטחת מידע ההולך לעיבוד, בעל מקצוע וחבר הנכון תמיד לעזור, הכותב בבלוג שלו על העולם הדיגיטלי, עומד על הדקויות והאבחנות המביאות לכך שהבלוגים 'יעשו טוב' לעיתונות ולדמוקרטיה. אחד ממובילי התרבות הדיגיטאלית בישראל המציג סקירה מרתקת העוסקת בפרופורציות: אנחנו (ישראל) והעולם (ארצות הברית). יש מה ללמוד, יש לאן לשאוף. ביום שהארץ סוערת בגלל וירוסים הוא מעיר כי צריך לשאוף, אבל בזהירות: היקף הויראליה בארץ, מוגבל. עיתונאית המביטה מדי שבוע על עולם הבלוגים דרך עיני הבלוגר עצמו, המספרת על עיתונות מבולגנת ועל קהילות (וגם קליקות…) הנוצרות בקליק סביב טקסטים בויקיפדיה. שני עורכי תוכן באתרים מובילים בישראל כשהאחד רואה בחזונו אנשים חדשים, אנשי רשת. לא רק 'הנוער לשלטון', ומפתח לשם כך סביבות טכנולוגיות מזמינות והשני – המתגלה כאתנוגרף חבוי: איש שעובר ברחוב בדרך הביתה וזה לוקח לו שעות להגיע, כשתוך כדי כך הוא מחולל רשת של שכנים שאינם מכירים זה את זה, וכיום הם גולשי אינטרנט. אגב, הרשת הזו כבר הצמיחה רשת משנה – לאלו ההולכים על ארבע. וגם, על אחד שקיבל עצה מחבר ברכבת: תפתח בלוג , ככה לא תבלבל לנו (ולכל חברי הכנסת!) במוח עם השטויות שלך. וכך, אנחנו מקבלים איש תוכנה מחברת ענק גלובלית שלפעמים, באמת, נסיעות העבודה התכופות לחו"ל קצת מפריעות לו להעלות פוסטים בבלוג שלו, בעת הפסקות הקפה. (אגב – הוא לא מעשן…). וגם – בלוגרית, עיתונאית, דוקטורנטית המנתחת בבהירות את ההבדלים ששיש בבלוגים בין ז'אנר לבין פורמט, מציעה כי הבלוג בונה נאראטיב, סיפור, ומציג בעצם את הסיפור שמאחורי הסיפור. הסיפור, אגב, לוקח אותנו רחוק אל העבר, ושם במקורות, בהתחקות אחר עֵדַה כקהילה, היא מפתיעה אותנו בזוית מרתקת: האנשים החדשים הם בעצם ישַנים, שמרנים.
ובסמיכות ממש מפתיעה, מדהימה, מבליח ממש עכשיו ממסך הטלוויזיה קטע על ג'יי לנו שערך לפני שבועיים תחרות בהעברת הודעה זהה בין שני מומחי מורס קשישים לבין שני נערים מומחי SMS. מזכיר קצת את הניסוי שנערך כאן אצלנו לפני שנתיים.
ונחשו מה? המורס ניצח את ה SMS…..
האנשים החדשים ברשת, הם, כנראה, 'קצת' ישַנים.
כמו שכולם אמרו, היה כייף. גם לי. בטח יהיה עוד.
תודה מקרב לב לכולם.
והיה אפילו 'סקופ' ביום העיון הזה. הנה כאן.
רשימות של בלוגרים בעקבות הכנס:
יצחק שדמתי על 'כנס הבלוגים הראשון בארצנו הקטנטונת', המצגת של יצחק שדמתי
שרית פרקול על 'דיווח מלונקק היטב…'
ניר אופיר על 'האנשים החדשים'
עופר לנדא על 'לגעת באושר'