ברשותה של כרמל, שהציתה
משחקרשת חדש וגם את הפוסט הזה (שכנראה ישב וחיכה ליציאתו לאוויר העולם כבר זמן
רב), גם אני החלטתי אם כן, לשתף את הקוראים בסיפור שלי עם הרשת. החלטתי ליזום ענף
חדש ברשת השרשור, כי אני רואה שלאט לאט מתחילים לראות אל היער מבעד לעצים.
שיחה טרנס-אטלנטית חד-כיוונית מנומסת
אח שלי, אוטודידקט מחשבים מאמצע שנות השמונים, גר ועבד בפלורידה מאז 1984. אני
זוכר היטב איך בתחילת שנות התשעים, היה נוהג לספר לי בטלפון שוב ושוב על
ה Information
Superhighway.
" רק תתחבר ואתה נמצא על הרשת", הוא אמר. מלים כמו Compuserve, E-Mail, UseNet,
Archie, Gopher,
היו "קללות" שרווחות בשיחותינו אז, כשאני מהנהן בנימוס ומוסיף מדי פעם:
אהה….אהה…
כמו שחלקתי
עימכם במשחקרשת המחומש הקודם, באותם הימים הייתי רחוק ממחשבים כרחוק
איו"ש מאזח"ע, ושניהם מתל אביב. הנושא לא עניין אותי כלל. אז.
Ulysess אשם בכל
לקח לי קצת יותר משלוש שנים מים ששמעתי על כך לראשונה, עד שבאמצע 1993, מעט לאחר
שהתמניתי לתפקיד בו הייתי אמור לדאוג לסנכרון ולתכלול של תכניות עבודה בארגון
גדול, הייתי זקוק באופן נואש למידע על ארגוני טלקומוניקציה בעולם המפעילים תוכנה
לעבודה בקבוצה, מה שנקרא אז בלע"ז Groupware, ואח"כ בתרגום
לעברית של האקדמיה ללשון: קוֹבְצה. הרעיון היה להתקין תוכנה שתאפשר לאנשים שונים,
במקומות שונים, ליצור במשותף תכנית עבודה, דהיינו שיתוף ויצירה של ידע חדש. אה,
חשוב לומר עוד משהו: הארגון בו עבדתי, כמו ארגונים רבים אחרים באותה עת, לא היה
'כבוּל' בכבילת מחשבים, ולא היה מרושת כלל וכלל.
אבל, באותה עת, עוד סברתי בטעות ש "If you build it. They will come". אנחנו נקים
את התוכנה והמידע יזרום בשטף ובשצף. איזו תמימות…עברו עשר שנים תמימות כדי
להתפכח ממקסמי השווא הטכנולוגיים המבטיחים הרים וגבעות בהקלקה אחת. מה הפלא שעדיין
שומעים בכנסים את השאלה: "How do we make them use it?" איך
שלא יהיה, כשאני מסתכל על זה כיום, אני מבין שהתכוונתי כבר אז לניהול ידע,
אך אז לא טרם נקרא כך.
בערך באותו הזמן, חבר
טוב שלי, אז – איש מכירות בישראל של מחשבים אישיים בחברה בינלאומית למגזר
החינוך, הציע לי לצפות בהדגמה של יכולות המחשב האישי בחינוך. בביתו צפיתי בפעם
הראשונה בחיי בהרצאה עתירת מולטימדיה שנערכה על ידי Gim Dezell, ובו מוצגת הפואמה המרשימה Ulysess, על הימאי שלא למד דבר אף פעם, פרי עטו
של Alfred
Tenyson. אני
מודה שעוצמת האפשרויות הגלומות ברתימת הטכנולוגיה לנושא הלמידה
והחינוך תוך שימוש בעוצמה של המכשיר הזה הקסימו אותי, ובאותו רגע החלטתי
לקפוץ למים: לקנות מחשב אישי. בתחילת השבוע שלאחר מכן, רכשתי את המחשב האישי
הראשון שלי, תואם IBM,
386 SX 20,
מצויד במודם חיוג בקצב 2400 באוד, ובכרטיס קול.
לטאה צבעונית
במקביל, קבלתי טלפון מחבר שהזמין אותי להצטרף אליו לכנס של חברת תוכנה בינלאומית,
שהתקיים באחד המלונות ברחוב הירקון בתל אביב. החבר הזה, עמית לעבודה, עסק באותה
העת בהתמודדות עם אותו צורך עצמו: סנכרון ותיאום של תכנית הדרכה ארגונית באותו
הארגון. לחברה קראו Netscape, והנציג שלה, שהגיע במיוחד מלונדון לכנס,
הציג את נווט הרשת הראשון שראיתי, זה היה ה Netscape Navigator. ישבנו באולם החשוך למחצה במלון, בשעת
צהריים, וראינו איך העולם החד-ממדי והשטוח שהכרנו עד אותה עת, הופך באחת להיות
עולם רב-ממדי, מקושר, אסוציאטיבי, מלונקק.
עוד באותו היום, התחלתי לברר איך "מתחברים". לקח לי כמה ימים להבין שעלי
למלא טונה של ניירת, להצהיר על כך שהחיבור לרשת נדרש לצורך מו"פ מדעי,
ולהחתים סדרה של מנהלים בכירים בארגון בו עבדתי, על מנת שאוכל לקבל אישור
(ממחב"א/איל"נ)לפנות לחברה זכיינית שישבה באותה עת ברמת החייל, ונקראה Data Serve (עליה השלום). שם, נאמר לי, אוכל לקבל
"חיבור" לרשת.
אני זוכר שכשהגעתי לשם, הסביר לי איש המכירות בצורה מאוד פשוטה את כל הסיפור על
רגל אחת: "כדי להיות מחובר אתה צריך שני דברים: האחד, רישיון להתחבר לרשת
הכבישים והשני, כלי רכב כדי שאוכל לנוע בכבישים אלה". את שני אלה, הוא אמר,
אפשר לרכוש אצלם. וכך יצאתי כשבאמתחתי קופסת קרטון ובה תקליטונים של תוכנה שנקראת Internet Chameleon ואשר סימנה לטאה (שאז עוד היתה
צבעונית..) ואשר סופקה בארץ על ידי חברת Net
Manage, ה "אמא" (?) של Netvision דהיום.
אה, עוד דבר: לפני לכתי, שאלתי את איש המכירות מה לעשות. הוא אמר משפט שמאז תקוע
לי בראש ולא מרפה: "אחרי שאתה מתקין את התוכנה על המחשב שלך, אתה צריך להקליק
פעמיים על החלון כדי להפעיל את זה", הוא אמר. "ואיך אדע שזה
עובד?", שאלתי. ואז, הוא אמר את המשפט המכונן "אם אתה רואה שהלטאה
מסתובבת, סימן שזה עובד"….
וכך, קצר רוח ומלא מרץ הגעתי הביתה, התקנתי את התוכנה, הפעלתי את החייגן של המודם המהיר
(חה, חה, חה…) ואז, כשאני מוכן להסתער על הרשת, תפסתי את עצמי פתאום תוהה:
לאן?! מה אני מחפש?! או יותר נכון: לאן אני רוצה להגיע?!.
My First Sony
נזכרתי לפתע בעוד אמירה מעניינת של איש המכירות של החברה ברמת החיל. כששאלתי אותו
"איך נוסעים ברכב" הוא אמר: "אתה צריך לרשום את הכתובת".
כאמור, לא הייתי איש מחשבים, לא הבנתי דבר ב TCP/IP, במבנה הטכנולוגי של רשתות וכתובות, אבל
זכרתי שהוא אמר כך: "אני לא בדיוק יודע, אבל, אתה צריך לכתוב בהתחלה WWW, אחר כך נקודה, אחר כך את השם של החברה או
המקום שאתה רוצה להגיע אליו, עוד נקודה, ובסוף לכתוב COM, ו – Enter"…..
ישבתי בפינת העבודה שלי, ושברתי את הראש. סוף סוף: קניתי מחשב, רכשתי חיבור
לאינטרנט, הצטיידתי בתוכנה, יש לי (כנראה..) חיבור לאינטרנט, נו, ועכשיו מה?
הבטתי סביב, ולפתע נחו עיני על מקלט הטלוויזיה שעמד בפינת החדר. Sony. זהו, אמרתי, אני אנסה את זה: www.sony.com ועכשיו Enter.
וואו! את הרגע הזה אני לא אשכח, מאותו הרגע, התחלתי לראות בחלומותיי מסכי
מחשב, ובהם טקסטים שבהם טבועות מלים אשר בתחתיתן קו כחול, כאלו שכשאתה מקרב אליהן
את סמן העכבר הוא הופך מסימן 'חץ' לסימן 'אצבע מורה', וכשאתה מקליק, אתה מדלג
לכתובת אחרת, לעיר אחרת, לארץ אחרת, לעולם אחר. זה היה רגע פשוט נפלא בעיני.
עולם קטן ומרושת
לעתים, אני חושב על כך שהעולם קטן ומרושת:
למדתי מימאי שלא למד דבר כי כדאי לי לקנות מחשב כדי להגביר את עוצמת הלמידה.
הייתי צריך להביט לפעמים שעות בהמתנה שהלטאה תשלים סיבוביה כדי להגיע לנמל הבית.
ברבות הימים התחלתי לכתוב אתר אישי ברשת, Blog, שכינויו לקוח מגזיר עץ קטן, Log, שתוצאותיו נרשמו ביומן הקפטן בספינה, ה Log book.
ואיך נמשכת השרשרשת?
ברשת, ראיתי את תחילתה של שרשרת
הסיפורים על הרשת.
אני בטוח שיהיה מעניין לשמוע איך יובל החליט להיות מאבד תמלילים, היכן היו עד היום כל
הקסטות של פני,
איך חנן משרשר
את החוליות ברשת שלו, אילו דברים עברו בראש של ירדן כשיזם כל כך
הרבה דברים ברשת,מה בין יענקל
ללמידה ולאינטרנט ואיך אמנון
הצליח לשלב את הרשת במסעותיו בגלובוס.
חג שבועות שמח!