קהילת קרקוב 13
בילדותי, ביליתי הרבה בבית דודתי בהדר-יוסף. הנסיעה עם אמא לבית הדודה היא זיכרון ילדות קסום שלי. הדודה גרה בשכונה כפרית בלב תל-אביב של אז. אני זוכר היטב את הבית הישן שמסביבו עצי פרי, גינה קטנה וציוץ ציפורים. אני גם זוכר את הכתובת: קהילת קרקוב 13. כשאמא ואני היינו צועדים ברגל מהכביש הראשי אל בית דודתי היינו עוברים בדרך רחובות עם שמות דומים: היינו פוסעים בקהילת יאסי, חוצים את קהילת בודפשט וממשיכים ישר עד קהילת ורשה, אחר כך היינו צריכים לעשות סיבוב גדול עד לקהילת לבוב ואז – הנה אנחנו אצל הדודה. שאלתי פעם את אמא: "מה זה קהילה?" ואמא הסבירה כי היהודים שגרו באירופה הבינו שכדי להמשיך ולטפח את המסורת היהודית, את ההשכלה והחינוך, את הבריאות ומנהגי הדת היהודית – הם חייבים להתארגן יחד כקבוצה. "אבל מה זאת קהילה" התעקשתי. ואמא הסבירה שקהילה באה מהמלה קהל, ציבור שהחליט להתארגן יחד, חבר אנשים שיש להם עניין משותף. "מה, וככה הם חיו כל הזמן?". אמא אמרה: "היהודים הבינו שכדי לשמור על הייחוד שלהם, על כך שמה שהם יודעים ואיך שהם חיים יוכל להמשיך ולהתקיים חשוב שיפעלו יחד". זה לא הניח מספיק את דעתי, כנראה. "אבל, איך הם חיו בתוך הקהילה?". ואמא אמרה: "יחד, הייתה להם אחריות אחד לשני, כשמישהו היה חולה – היו באים לטפל בו, כשאישה ילדה תינוק – היו חברותיה באות לסייע לה בעבודות הבית, כשהעסק של הנגר נשרף – באו חבריו לבנות מחדש, כשמישהו לא הבין או לא ידע משהו – היו תמיד מוצאים מישהו שיודע. הם הרגישו שזו הדרך היחידה שהם יכולים להמשיך לחיות ולצמוח." אני תמיד נזכר בסיפור הזה, כשמדברים על קהילות. ואני תמיד שואל: למה קהילות נקהלות? האם הקהילות בעולם ניהול הידע בארגונים יש מחויבות הדדית? יש ערבות הדדית? האם יש שם את אותה הבנה בסיסית פשוטה ואמיתית של "יחד"?
למה קהילות נקהלות?
באחת הרשימות שהעליתי כאן, התחבטתי בסוגיה "למה קהילות נקהלות?".
קהילה – או במונחי עולם ניהול הידע, Community of Practice, הוא הדבר הראשון שעולה כשמדברים בארגונים על ניהול ידע. "יש לנו עשרות קהילות" – זה אחד 'המדדים' אותו מציגים לקיום ולעתים גם להצגת הצלחה של תכנית ניהול ידע ארגונית. קהילה היא המנגנון אותו 'מפעילים' כדי לאפשר סביבה תומכת שיתוף ידע ויצירת ידע חדש. במקרים רבים בהם מתחילים מהקמת הקהילה הוירטואלית, אתר באינטרנט או באינטרה-נט הארגוני,
האתר נותר יפה, קוסמטי, פירוטכניקי, אבל ריק מתוכן. שכמבררים מה הסיבה לכך שהאתר (כלים) נותר ריק, מתברר כי אין תהליכים התומכים את שתוף הידע ואת יצירת הידע החדש. כשבודקים את נושא התהליכים ואף יוצרים תהליכים מובנים התומכים בליבת העיסוק של הארגון, גם אז לא תמיד יש סיכויי הצלחה גדולים. ואז מגיעים לסיבה האמיתית: אין שום מניע לשתף או ליצור ידע חדש ביחד. אין תרבות מתאימה התומכת בכל המהלך הזה ועל כן לא יעזור אתר יפהפה ככל שיהיה….
מסתבר כי בקהילות רבות לא קיימת כלל הבנה בסיסית שכזו לגבי מחויבות הדדית, ערבות הדדית, נכונות וצורך בפתוח ידע חדש במשותף. בהרבה קהילות רואים דגם מאוד פשטני: אני צריך משהו – אני שואל. תמיד יהיה מי שיענה. אני? לתרום מעצמי? לא, אני עסוק. אין לי זמן. ועוד דבר: הפורטל הארגוני של הקהילה דמה מאוד לנראה כאן בתמונה: הרחוב הראשי של הקהילה
אולי אנחנו מפספסים פה משהו חשוב?
בתקופה בה חיו היהודית בקהילות בערי מוצאם, הטכנולוגיה הייתה עדיין בחיתוליה..ה 'קהילתיות' הייתה נוצרת ממפגשים בין אנשים. משיחות, מלימוד משותף, מפעולות חינוך, כינוסים. הדואר המהיר לא היה אז אלקטרוני. מספיק הודעה בכתב יד על קיר בית הכנסת, בית הספר או בית ועד הקהילה. הרשת הבין-קהילתית גם היא הייתה מפותחת אז מאוד. אמנם לא כמו בימינו, אך לא פחות ביעילות. לא תמיד במכתבים שיצאו בין הקהילות. לעתים, השליח עצמו הוא המסר: בעלי הידע – רבנים, אנשי חינוך, בעלי מקצוע שעברו מעיר לעיר מקהילה לקהילה ודאגו שכולם יידעו הכול. כך צמחה תרבות מפוארת, ידע חדש וחיוני. היתה ידיעה ברורה, אמון ובטחון גמור כי זו חובה הדדית.
השבוע התפרסמו שתי רשימות של הסופרת Amy Gahran, בעלת אחד הבלוגים המעניינים בנושא בניהול ידע. רשימה אחת שואלת: "מה פועל ומה אינו פועל בקהילות וירטואליות?". רשימה זו באה אחרי רשימה קודמת העוסקת בשאלה: "איך קהילות מעשה יכולות לפספס את הפואנטה?"..
ואולי, אנחנו (באמת) מפספסים משהו?
שבת שלום.
שלום יגאל,
לאור הנושא שאתה מעלה, אני מזמין אותך לקרוא ולהכיר את קהילת סינקופה.
השם סינקופה – מונח מעולם המוסיקה, שעיקרו שבירת קצב, ניתן לקהילה דווקא מהניסיון לשבור את דפוס הקהילה המוכר והמסורתי (הגיאוגרפית, הסקטוריאלית, הפונקציונאלית ואף הווירטואלית).
קהילת סינקופה מזמינה אליה מצטרפים שהמכנה המשותף שלהם הוא ערכי ובמקרה שלנו אנשים שסולידאריות, ערבות הדדית על בסיס שוויון וצדק חברתי הם ערכים שעל פי הם הם רוצים לפעול ואותם הם רוצים לקדם.
הקהילה בפריסה ארצית מזמינה אנשים שרואים במשאב הקהילתי מנוף לקידום אישי מחד ומאידך מנוף לשינוי חברתי.
במישור האישי, הקהילה יוזמת פעילויות שמקדמות בעלי עסקים קטנים ודורשי עבודה על בסיס סיוע הדדי וערבות הדדית ורשת קשרים שהולכת ומתפתחת בקהילה.
במישור הציבורי, הקהילה מפעילה פרוייקטים חברתיים ע"י חבריה בהתנדבות ופועלת יחד עם ארגונים חברתיים לשינוי חברתי בזירות שונות.
לפרטים נוספים:
http://www.community.syncopa.org.il
למרות אתר האינטרנט שלנו, הקהילה אינה וירטואלית ואנו עושים באתר שימוש ככלי שיווקי וככלי מעשיר, שמאפשר חשיפה, התבטאויות ועדכוני פעילויות.
אהוד: info@syncopa.org.il
זו בדיוק השאלה עמה באתי להתמודד ברשימה. אני שמח על התגובות ועל העניין שהרשימה עוררה, אך אני מבקש להבהיר ולחדד.
משתמשים הרבה בימינו במונח קהילה. לא דווקא בתחום ניהול הידע, אך בניהול ידע מרבים מאוד להשתמש במונח זה כדי לתאר קבוצות-עניין, פורומים, וגם מציגים את הקהילה כמקום בו כולם תורמים לשתוף ולחילופי ידע.
אני מציע להיזהר בשימוש במונח זה ולא להפריז בו, אם באים לתאר את שקורה בתחום ניהול הידע בארגונים.
מסתבר כי בעוד שרבים הפונים לצרוך ידע או לבקש ידע במה שמכונה 'קהילה'-מעטים אלו אשר חשים מחוייבות אמיתית לתרום מהידע שלהם לאותה 'קהילה'.
עוד דבר: מסתבר גם כי הידע שאותו מבקשים 'ללכוד', 'לאגור', 'לשמר' או 'לתעד', ב 'קהילה' הוירטואלית או הפיזית, אינו הידע הקריטי לארגון. את הידע הזה, הקריטי, לא חולקים 'סתם כך'. לזה צריך סיבה טובה הקשורה בהכרה, הוקרה ותגמול.
אני ציינתי בכתבה כי השם 'קהילה' בהקשר של ניהול הידע דהיום, שגוי, והדגמתי זאת בהשוואה לקהילות בגלות.
כמובן שהרקע ההיסטורי, הסביבה, הזמנים – הכל שונה מהיום, אך העקרונות על פיהן מושתתת קהילה אז, היו בריאים יותר ומוטמעים יותר מהיום.
לכן, 'נקהלים', היזהרו ב 'קהילותיכם'….
הניסוחים ולשון הכתוב, אינם חתומים בסלע, רק עניני סגנון שלי. אמי, מנוחתה עדן, היתה בוודאי מעידה כי השתמשה בלשון הנכונה.
האזכור של סינקופה מעניין, וגם הדימוי מעולם המוזיקה. אעיין באתר.
שלום ליגאל
אני מבינה שהסיפור הוא לצורך מטפורי. ואכן גם אני מרגישה ושותפה לזה שהקהילה שלנו לא מתרוממת. אני חושבת שזה בגלל שהיא לא ממש Online/
חסרה לי המיידיות של העניין. מי שכותב מאמר, לא רואה אותו מיד באתר אלא זה עובר דרך מנהל הפורום. מישכמוני יש לה קושי לדחות סיפוקים, רוצה לראות מיד את מה שכתבתי באתר, ולקבל מייד תגובות. ההשהייה הזאת מורידה את המוטיבציה שלי להשתממש בכלי הזה. הרבה יותר קל עדיין לכתוב מייל ולקבל תשובות מיד. גם תשים לב לעובדה שהכתיבה במשבצת הזו היא לא ממש מובילה לחשק לכתוב וליצירתיות. זה מזכיר לי את ימי הפורטרן. שנה טובה לכלם
פנינה
יגאל שלום,
שאלה נפלאה.
אני תוהה איך זה קורה שבשעת בוקר זו, כשאני עובר על דואלים ויש לי משימות נוספות מתוכננות, אני עוצר לרגע כדי להגיב למה ששאלת.
האם זה מתוך קולגיאליות מקצועית?
האם זה כי הדר יוסף היא שכונה שכנה לזו שבה אני הייתי בילדותי (קרי: הזדהות כלשהי)?
האם זה כדי ללמוד תוך-כדי, מתוך פעולה את התשובה לשאלה?
באסוציאציה חופשית אני חושב שאולי אמא שלך (והורים נוספים לצורך הנושא) היא האמא של הויקיפדיה: מקום זמין שבו אפשר לקבל מידע וידע.
במחשבה שניה, אני תוהה איך זה שאני השישי שמגיב כאשר לפי התאריכים, הארבעה הראשונים ענו לפני שלוש שנים!!!( אני לוקח בחשבון שייתכן שזה רק עניין טכני וכל התשובות הן מהחודש האחרון).
התשובה הפשוטה היא שכל קהילה נוצרת סביב צורך שחבריה זיהו ומגיבים אליו. החל מצורך השרדותי ועד לצורך של פיתוח אישי, סקרנות, הזדהות, התפתחות מקצועית וכן הלאה.
מעניין יהיה לבחון, במידה שהמענה מתרחב, איך קרה התהליך ב"קבוצה/קהילה" זו.
תודה ושנה טובה ומבורכת,
יורם
הסיפור הוא אמיתי למהדרין, כולו עובדות, כולל שאלותיי ותשובותיה של אמא.
ההקשר בין שמות הרחובות בהדר יוסף לנושא קהילות הידע הוא מאוד פשוט:
כאשר העליתי את הרשימה באוגוסט 2004, זה היה בעיצומן של תוכניות לניהול ידע בארגונים בישראל, ובעת שנושא 'קהילות ידע' הוצג כתרופת קסן ומזור לכל הנושא של ניהול הידע. כלומר If we build it they will come….
ואכן, קבלתי מספר עצום של תגובות לרשימה זו, לא רק באתר הזה (היא התפרסמה כמאמר ב 'סטטוס') – והתגובות היו מאוד דומות לתגובותיה של פנינה. ואני מסכים אתך לגמרי. עדיין הארגונים יוזמים תכניות ניהול ידע אך יוצרים מצב של ניעול ידע…
וליורם,
הרשימה הועלתה כאמור במקור ב 2004. זו אחת הרשימות הראשונות שהעליתי בבלוג שלי.
אבל, לפני כשבועיים, התחלתי ללוות ארבע קהילות ידע של שירותי רווחה שונים, והסוגיות האלו (שברשימה המקורית) עלו (איך לא) שוב. על מנת לתת כיוון חשיבה למעורבים בעניין היום, צירפתי קישור של הרשימה הזו בקהילת ניהול הידע והלמידה הארגונית של המשרד. אני מניח שזה מסביר לך את פער התאריכים בין התגובות.
לא תאמין, אבל חיפוש אחרי 'קהילות ידע' מביא אלי עד היום פונים רבים ודיאלוג מרתק.
למה 'גזלתי' מזמנך ו 'עצרת' כדי לעיין ברשימה?
אני יכול רק לשער:
כי זה סיפור אישי, כי יש לך נגיעה אישית לסיפור – הן למיקום הגיאוגרפי והן כי זה רלוונטי לנושאים שאתה עוסק בהם, כי אתה מכיר אותי ויש ביננו דיאלוג מקצועי בנושא שרק החל, כי אנחנו מעורבים בפרויקט משותף, כי אתה לומד תמיד (Continuos learner) וייתכם גם כי יש לך דיעה שונה על העניין. בטח יש עוד.
אמא ז"ל היתה למדנית מלמדת: בדרכה שלה, היא עוררה אותי לשאול, להסתקרן ולתכלל.
את ההקשרים מסיפור בילדותי לסביבה המקצועית בה אני פועל כיום – עשיתי אני.
שנה טובה לכולנו.
התרבות מספקת תחושה של הזדהות לחברי הקהילה. כשאני מסתכל מה אני יכול לעשות אצלי בארגון אני מבין כי עלי להשקיע מאמץ בפיתוח מיומנויות בין אישיות בין חברי הקהילה כדי להגביר את הפתיחות והאמון ביניהם, כמו גם להשתמש במערכות תגמולים , ולחזק שת"פ בין מחלקות, כמו כן להרבות במפגשים בין מחלקתיים , גם כדי להעביר מידע על הנעשה במחלקות מקבילות,וגם כדי ליצור הזדמנויות רבות יותר למפגשים בין – מחלקתיים
היא בהחלט תשתית לשיתוף, למידה ויצירה במשותף של ידע.
ממליץ לך לעיין בספר "אמון – התשתית לעולם העבודה" של אדל ב. לין.